כ"ד תמוז, תש"ף

16 יולי 2020

 

שלום לכלל קהילת האוניברסיטה,

אחת הסיבות המרכזיות לפריחתן של האוניברסיטאות בארץ ובעולם היא ההבנה שכדי לקיים פעילות אקדמית ברמה הגבוהה ביותר, במחקר ובהוראה, הכרחי להבטיח חופש אקדמי לחוקרות ולחוקרים, ויש לאפשר לאוניברסיטאות לנהל את פעילותן באופן חופשי מתכתיבים ממשלתיים. זהו העיקרון המנחה בכל המוסדות המובילים בעולם הדמוקרטי. למרות שאני מניח כי חשיבות החופש האקדמי מובנת לכולנו, ראוי להבהיר את הסיבות המהותיות לכך.

באוניברסיטה מתנהלים בכל עת אלפי פרויקטים שונים של מחקר, שבהם מעורבים נשות ואנשי סגל בשילוב עם סטודנטיות וסטודנטים. מחקרים אלה אינם מונחים מלמעלה. הם מבוססים על יוזמות ותובנות בלתי תלויות של היוזמות והיוזמים שלהם. זהו סגנון מחקר שהוכיח את עצמו פעם אחר פעם בכל רחבי העולם והוביל לשורה ארוכה של מחקרים פורצי דרך שיצרו תרומות עצומות לחברה האנושית. סגנון זה מוביל, דווקא בשל היעדר הכתבה ריכוזית של נושאי המחקר, להתגייסות מחממת לב בעתות חירום למחקר בעל חשיבות ציבורית ייחודית, כמו ההתגייסות של סגלי האוניברסיטה לעשרות רבות של מחקרים בנושאי הקורונה שאנו מקווים כי יוליכו בקרוב להדברת המגפה. לעומת זאת, ניסיונות שנעשו על ידי מדינות, שאיננו רוצים להידמות להן, להכתיב ולהשפיע על מחקרים באופן חיצוני, נכשלו באופן מביך ולעיתים הביאו לתוצאות הרסניות. באופן דומה אנו מנהלים מאות תכניות הוראה ומפתחים תכניות חדשות על בסיס קבוע ללא כל הכתבה מלמעלה. גם כאן קל לראות את התוצאות בשטח: מאות אלפי הבוגרות והבוגרים שלנו תרמו ותורמים תרומות עצומות למדע, לתרבות ולחיי הקהילה בארץ ובעולם. 

עקרון החופש האקדמי הנחה את ממשלות ישראל לדורותיהן, ועוגן מפורשות בחוק המועצה להשכלה גבוהה, שם נקבע שכל מוסד להשכלה גבוהה הוא "בן חורין לכלכל [את] ענייניו האקדמיים והמנהליים, במסגרת תקציבו, כטוב בעיניו". מכוח אותו עיקרון הוקמו המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג) (שהינו גוף מגוון הכולל הן אנשי ונשות אקדמיה, הן נשות ואנשי ציבור עם ייצוג לסטודנטיות וסטודנטים) והוועדה לתכנון ולתקצוב (ות"ת). גופים אלה נועדו ליצור חיץ בין המערכת הפוליטית לבין המוסדות להשכלה גבוהה, באמצעות הענקת סמכויות הפיקוח על הפעילות האקדמית (מל"ג) וקביעת אופן הקצאת המשאבים הציבוריים (ות"ת) בלעדית לגופים שחבריהם מתמנים על יסוד מומחיותם המקצועית. לאורך עשרות שנים פעל הסדר זה, בדרך של פיקוח מל"ג ו-ות"ת על המוסדות, שנעשה על יסוד שיקולים ענייניים, בצד כיבוד החופש האקדמי של המוסדות. חופש זה הוא סיבה מרכזית לפריחת האוניברסיטאות והמכללות ולתרומה העצומה שלהן לכלכלה, לתרבות ולחיי הקהילה בישראל. 

לצערנו, מאז נכנס השר אלקין לתפקידו, הוא נקט בסדרה של צעדים שכל אחד מהם מערער מרכיב מסוים של החופש האקדמי וכולם ביחד מהווים איום אמיתי על כלל העיקרון של החופש האקדמי.  כך למשל, נעשו ניסיונות מטעם השר להשפיע על אופן קיום המבחנים ואופן נתינת ציונים בבחינות.  השר גם בחר להתעלם מעמדת מל"ג בכל הקשור למתווה הבחינות, ורק בעקבות עתירה לבג"ץ שהגיש ועד ראשי האוניברסיטאות (ור"ה), נאלץ השר להסכים לעמדת הרוב ב-מל"ג, ולהותיר למוסדות את החופש לקבוע אילו בחינות יתקיימו בקמפוס ובאילו תנאים. השר אלקין גם החליט שלא להאריך את תקופת המינוי של מ"מ מנכ"ל מל"ג-ות"ת, מטעמים שאינם ענייניים בעליל.  צעד נוסף קשור לות"ת, גוף בן שבעה חברים, שמתוכם שלושה באים מקרב האוניברסיטאות. לפי המקובל, חברות וחברים אלה מתמנים מתוך רשימה שהומלצה על ידי ור"ה, על יסוד הערכת התאמתם האישית לתפקיד, וללא קשר לשיוכם המוסדי. ות"ת תיפקד מאז ומעולם כגוף לעידוד מצוינות אקדמית. בניגוד לפרוצדורה הזאת וללא כל היוועצות מוקדמת עם ור"ה, השר הצהיר כי מי שימונה לכהן ב-ות"ת יהיה אך ורק חבר סגל באריאל, משל הייתה ההשתייכות המוסדית של אדם סגולה לכישוריו למלא כראוי את התפקיד במוסד חשוב זה. צעד זה מעלה חשש מטריד כי מטרתו של השר אלקין היא שתקצוב המוסדות לא יהיה מבוסס עוד על מצוינות במחקר אלא יבטא תקצוב אחיד כלשהו. תקצוב כזה, אם ימומש, יביא לפגיעה קשה באוניברסיטאות המחקר המובילות בישראל, ובראשן האוניברסיטה שלנו.

התמונה המצטיירת מכלל הצעדים האלה היא איום שלא הכרנו על חופש האקדמיה בישראל, שמשמעותו הישירה היא איום על החברה הישראלית עצמה – על כלכלתה, על אופיה הדמוקרטי ועל תרבותה. קיימת תמימות דעים בקרב הנהגת כל האוניברסיטאות החברות ב-ור"ה כי עלינו לעמוד בנחישות מול צעדיו של השר להשכלה גבוהה, על מנת להמשיך לפעול לפיתוח הכלכלה, התרבות וחיי הקהילה בישראל. יו"ר ור"ה, פרופ' רון רובין, התפטר מתפקידו, כמחאה על צעדיו של השר אלקין. בעקבות התפטרותו המצערת של פרופ' רובין, הסכמתי ליטול עלי את המשימה של הובלת ור"ה בתקופה קשה זו. ור"ה תמשיך לפעול בכל הדרכים העומדות לרשותה על מנת להגן על ההשכלה הגבוהה בישראל.  

אנו עדיין מקווים כי השר יבין את חשיבותה של ההשכלה הגבוהה ושל אוניברסיטאות המחקר וישוב לפעול לקידומה תוך שיתוף פעולה איתנו. זאת הייתה גם תקוותנו בעת מינויו לתפקיד. ועם זאת, לאור מאורעות השבועות האחרונים חובה עלינו להגן על הפעילות האקדמית בישראל גם במקרה המצער שהשר ימשיך בפעילות דומה לזאת של השבועות האחרונים. הסכנה העומדת לפתחנו היא אמיתית. נזדקק לתמיכת כל חברי קהילתנו מקרב הסגל האקדמי, הסגל מנהלי וקהילת הסטודנטים ואני משוכנע שנראה התגייסות מלאה למאמץ הזה, שבעיני אין חשוב ממנו.

בברכה,

 

אשר כהן